עיסאם עבד אללה אבו חוסיין ואח' נ' ביצורית בע " מ

החלטה

1.משלא עלה בידי הצדדים להגיע להסכמות שייתרו את בירור ההליך, אין מנוס ממתן הוראות בעניינים אשר נדונו בישיבת קדם-משפט מיום 3.2.2010.

2.התובענה דנן הוגשה על-ידי 101 תובעים למתן צו עשה, צו אכיפה וסעד הצהרתי. תביעתם של התובעים 83 ו-101 נמחקה לאחר שהוגש ההליך. ביסוד התובענה ניצבת טענת התובעים כי הנתבעת גבתה מהם סכומים שלא כדין ובניגוד לתנאיו של ההסכם שמכוחו היא פועלת. על-פי כתב-התביעה חולקו התובעים לשלוש קבוצות, בהתאם לסעד הפרטני שנתבע בהתייחס לכל קבוצה וקבוצה.

3.עיון בכתב-התביעה מעלה כי הלכה למעשה עותרים התובעים למתן סעדים כספיים אופרטיביים, בגדרם תחויב הנתבעת להשיב לתובעים סכומים שגבתה מהם, כך על-פי הנטען, שלא כדין. כתב-התביעה נסב בתוך כך הן על סכומים שנדרשו על-ידי הנתבעת מן התובעים אך טרם שולמו לה והן על סכומים שאותם שילמו התובעים או מי מהם לנתבעת בפועל ושלהשבתם עותרים התובעים. בנוסף נתבע פיצוי עונשי ופיצוי בגין עוגמת נפש בסכומים שלא נקצבו בגוף כתב-התביעה ואשר הושארו לשיקול דעת בית-המשפט.

4.ברקע התובענה הליכים אשר התקיימו בין התובעים לבין הנתבעת ובעלי-דין נוספים בבית-המשפט לעניינים מנהליים בחיפה, לרבות בגדרו של עת"מ (מחוזי חיפה) 3429/06. בהליך זה ניתן ביום 27.2.2007 פסק-דינו של כב' השופט גינת. בפסק-הדין, אשר צורף לכתב-התביעה כנספח ט4, נקבע בין השאר כך:

"הטענה המרכזית בעתירה שבפניי היא שנעשו פעולות גבייה בתחומה של העירייה המשיבה 1 על-ידי המשיבה 3 [היא הנתבעת דנן, ק.א.], כאשר בפועל נגבו מאת התושבים סכומים שאינם עולים בקנה אחד עם אלה שנקבעו לעניין זה בהסכמים שבין העירייה למשיבה 3, כולל חוזר מנכ"ל משרד הפנים הנ"ל.

[...] למעשה המחלוקת בין בעלי הדין היא כספית בעיקרה וטעונה בירור פרטני לגבי כל אחד מהמקרים הספציפיים. מצד אחד של המתרס ניצב תושב/ים הטוענים כי שילמו סכומים ביתר ומנגד ניצבות הרשות המקומית וידה הארוכה המשיבה 3, הטוענות, כי הסכומים שנגבו בפועל תואמים את אלה שניתן היה לגבות לפי הוראות הדין וההסכמים המחייבים [...].

המקום המתאים לבירור מחלוקת כספית מהסוג הנדון, בירור הצריך להיעשות כמובן על בסיס תשתית עובדתית מתאימה כולל קביעת עובדות לגבי כל אחד מהמקרים של הפעולות שבוצעו בפועל, הוא בית משפט השלום המוסמך. תושב או תושבים הטוענים כי שילמו כספים ביתר, צריכים להגיש תביעה כספית להחזר, אשר תידון לפי הכללים הרגילים.

[...] בשלב זה אינני מכריע בשאלות העובדתיות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין. הכרעה כזאת אפשרית רק על בסיס של קביעה עובדתית בכל מקרה פרטני. קביעה עובדתית כזאת יכולה וצריכה להיעשות במסגרת של תביעה כספית להחזר [...]".

5.התובעים לא פעלו על-פי החלטה זו והגישו תחת זאת את התובענה דנן בה עתרו למתן סעד הצהרתי ולא לסעד כספי-אופרטיבי, כל זאת מבלי שפרשו את מלוא התשתית העובדתית הפרטנית הרבלנטית לכל אחד מן התובעים בנפרד ומבלי שהבחינו די הצורך בין סעד שעניינו השבת סכומים ששולמו לנתבעת בפועל לבין סעד שעניינו פטור מתשלומים שנדרשו על-ידי הנתבעת וטרם שולמו לה. דרך דיונית זו נבחרה אף כי ברור ונהיר שאין בדעתם של התובעים להסתפק בסעד הצהרתי גרידא ומטרתם לגבות מן הנתבעת בסופו של יום את הסכומים שלגביהם יימצא, אם וככל שיימצא, ששולמו לה שלא כדין וביתר.

6."הלכה היא, כי סעד הצהרתי הוא סעד שבשיקול דעת. בבואו לשקול אם ליתן סעד הצהרתי, על בית המשפט לבחון, בין היתר, אם יש בידי המבקש לעתור לסעד אופרטיבי, ואם התשובה לכך היא בחיוב, משמע שהסעד שנתבקש הוא חלקי, ובית המשפט ייטה בדרך כלל שלא לתתו" [ע"א 4076/00 נצחון צפורה בראשון בע"מ נ' מירם זמברובסקי בע"מ, פ"ד נו(3) 41 (2002)].

7.דברים אלה יפים אף בענייננו. אין בנמצא כל טעם בגינו ימנעו התובעים מלהגיש תביעה כספית בגין הסכום המדויק שלהשבתו זכאי כל אחד מהם, על-פי הנטען, מאת הנתבעת. זאת ועוד, צירוף תביעותיהם של התובעים להליך אחד על-יסוד תקנה 21 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, אינה פוטרת את התובעים מחובתם לציין בכתב התביעה את מלוא העובדות המקימות את עילת התביעה של כל אחד מן התובעים כשהוא לעצמו. על התובעים להגיש תובענתם בדרך אשר תאפשר לבית-המשפט לדון בשאלות שהן באמת אלה השנויות בין בעלי-הדין במחלוקת, תוך הכרעה בסכסוך ומיצויו מבלי שהליך נוסף, עתידי, יהא צפוי לצדדים באותו עניין עצמו. הגשת תובענה כספית כאמור, תוך ציון מלוא העובדות הרלבנטיות לכל אחד מן התובעים בנפרד, מתחייבת גם מן האמור בפסק-דינו של בית-המשפט לעניינים מנהליים אשר צורף לכתב-התביעה ונזכר לעיל. אף אין לראות מדוע יישאו התובעים בתשלום אגרת משפט אך בגין סעד הצהרתי, כאשר הסעד הממשי שאליו הם מכוונים הינו סעד אופרטיבי לתשלום סכומי כסף.

8.על-פי תקנה 143(1) לתקנות סדר הדין האזרחי מוסמך שופט בקדם-משפט, או לצורכי קדם-משפט, "לבדוק אם כתבי הטענות ערוכים כדין, להתיר את תיקונם או להורות על כך, למחוק כל דבר שאינו דרוש לענין, לברר מה הן השאלות שהן באמת שאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין ולערוך רשימת הפלוגתות". בדיקה זו מעלה, בענייננו, כי יש לתקן את כתב-התביעה באופן שיעמיד דברים על מכונם ויאפשר דיון יעיל וממצה במלוא הסעד המבוקש על-ידי התובעים בהליך זה, הן מבחינת טיבו המשפטי-הממשי של הסעד הנתבע והן מבחינת התשתית העובדתית העומדת ביסודו של הסעד המתבקש בהתייחס לכל אחד מן התובעים בנפרד.

9.לאור האמור לעיל אני מורה לתובעים להגיש כתב-תביעה מתוקן באופן שיש בו כדי להבחין בין סכומים ששולמו לנתבעת ושהתובעים עותרים להשבתם תוך מתן סעד כספי-אופרטיבי לבין סכומים שנדרשו על-ידי הנתבעת אך טרם שולמו לה ושלגביהם נתבע סעד הצהרתי. בתוך כך יבהירו התובעים מהו הסכום המדויק שהשבתו נתבעת על-ידי כל אחד מן התובעים בנפרד בגדרו של הסעד הכספי-האופרטיבי, וכן מהו הסכום המדויק שלפטור מתשלומו טוען כל אחד מן התובעים בגדרו של הסעד ההצהרתי. ככל שנתבעים סכומים נוספים בראשי נזק אחרים, כגון בגין עוגמת נפש, ינקבו התובעים בסכום המדויק הנתבע בסעיף זה בעבור כל אחד מן התובעים בנפרד.

10.כתב-תביעה כאמור יוגש עד יום 30.5.2010, תוך תשלום הפרשי האגרה החלים בגין תיקון כתב-התביעה. הנתבעת תגיש כתב-הגנה מתוקן תוך 30 יום מעת שיומצא לה כתב-התביעה המתוקן.

ת.פ. 14.7.2010.

המזכירות תמציא ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ"ב ניסן תש"ע, 06 אפריל 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: